החלטה בתיק ת"א 1832-05

זוהי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה מתבקש בית המשפט לאכוף בקנס או במאסר  על המשיבים לציית לפסק דין חלקי שניתן בתביעה שכנגד ביום 30.5.12.

לחלופין וככל שבית המשפט יגיע למסקנה שאכיפת פסק הדין החלקי אינה אפשרית, עותרות המבקשות כי בית המשפט יתן פסק דין כספי נגד המשיבים, לתשלום סך של 1,620,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממועד הגשתה של התביעה שכנגד.

עוד בטרם נגלוש לדיון בבקשה לגופה, יאמר כי הבקשה החלופית אינה יכולה להתקבל, ולו מהטעם שלא ניתן עד כה פסק דין המחייב את המשיבים בתשלום סכום כלשהו, ולכן לא ניתן לחייבם לעשות כן במסגרת הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

לפיכך אתמקד מעתה ואילך בבקשה שעניינה פסק הדין החלקי שניתן כנגד המשיבים ביום 30.5.12 אשר בו חויבו המשיבים, בין היתר, ליתן למבקשות חשבונות כמפורט בפסק הדין.

עיקרי העובדות

1.         המשיבים שימשו כמפיצים של מוצרי המבקשות בין השנים 1991 עד 2003.

המשיבים הגישו תביעה כספית לבית משפט זה, בה טענו כי המבקשות הפרו את הסכם ההפצה עמן ומגיעים להם פיצויים.

המבקשות הגישו תביעה כנגד המשיבים במסגרת אותו הליך, בה טענו כי המשיבות הפרו את הסכם ההפצה, בכך שמכרו משקאות שאינם מתוצרתן של המבקשות.

2.         ביום 30.5.12 דחה בית המשפט (כב' השופט שהם) את תביעת המשיבים וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד של המבקשות.

            בית המשפט קבע כי המשיבים הפרו את הסכמי ההפצה ומכרו משקאות שאינם מתוצרת המבקשות, במהלך תקופת ההתקשרות.

            בסעיף 20 לפסק דינו קבע בית המשפט כדלקמן:

"בנסיבות דנן קבעתי כי התובע [המשיב 2 - נ.ש.ב] הפר את הסכמי ההפצה, ועל כן לנתבעות [המבקשות - נ.ש.ב] קמה זכות לקבלת הפיצוי המוסכם לפי סעיף 39. כמו כן, אין כל מחלוקת והדבר עולה מסיכומי טענות שני הצדדים, כי לאורך השנים התקיימו בין התובעים לנתבעות יחסי אמון, והנני סבור כי אלו מצדיקים הענות למתן הצו המבוקש. לפיכך, הריני מורה לתובעים [המשיבים - נ.ש.ב להעביר לרשות הנתבעים [המבקשות - נ.ש.ב] את המסמכים שאוזכרו ברישא של התביעה שכנגד, ביחס לתקופה שמיום 1.1.1999 ועד ליום 30.4.07 וכן את המסמכים המצוינים במכתב ב"כ הנתבעות אל ב"כ התובעים מיום 5.5.08".

            בסעיף 22 לפסק הדין הורה בית המשפט כדלקמן:

"הנני מורה כי התובעים (המשיבים) ימסרו לנתבעות (המבקשות)

את המסמכים כמפורט בסעיף 20 לעיל תוך 60 יום ממועד פסק דין זה"

פירוט המסמכים מופיע בסעיף 20 לפסק הדין החלקי, והוא כולל כרטסת הנה"ח לשנים 2002 - 2003, מאזני בוחן לשנים אלה, ספרי תנועות מלאי וספירות מלאי לשנים 2000-2005 וכן המסמכים המצוינים במכתב ב"כ המבקשות אל ב"כ המשיבים מיום 5.5.08.

3.         בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט טוענות המבקשות, כי בהתאם לפסק הדין היה על המשיבים למסור להן את כל המסמכים עד ליום 15.9.12 אך עד היום מסרבים המשיבים לעשות כן "בתואנות שווא שונות ומשונות". המבקשות מציינות כי פנו מספר פעמים לב"כ המשיבים ונדחו בטענות שוב ושוב. בין היתר נטען, כי מסמכי החשבונות לא היו קיימים או נגרסו  או נשרפו, וכן כי המסמכים גולו במלואם במסגרת הליך גילוי מסמכים ואין להוסיף על כך.

4.         המבקשות מציינות בבקשתן כי התנהלות המשיבים הינה חמורה מעין כמוה, שכן השמדת או גריסת מסמכי החשבונות, אם אכן הושמדו תוך כדי ניהול התביעה למתן חשבונות, אינה אלא ניסיון לשיבוש הליכי משפט ולהכשלת פסק הדין החלקי. לטענת המבקשות אין לקבל את האמירה כי נגרסו כל חשבוניות הקניה והמכירה בשנים שקדמו ל-2005, שהרי תביעת המשיבות הוגשה לבית המשפט בשנת 2005 ובאותה עת היו אמורות להיות בידי המשיבים חשבוניות קניה ומכירה, לפחות משנת 1998, שהיו דרושות להוכחת תביעתם של המשיבים עצמם. 

5.         המשיבים הגישו תגובתם לבקשה וטענו כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב ובניסיון לחזור ולנהל הליך גילוי מסמכים אשר התנהל כבר לפני כ-6 שנים, כל זאת לאחר שהמסמכים הוצגו בפני המבקשות ולאחר שאף ניתן פסק דין בתביעה.